הררי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בקשת נתבעות לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות.

1. המנוח אבינועם הררי ז"ל נפגע בתאונת דרכים מיום 22.6.03 [להלן – "התאונה"]. לטענת העיזבון, קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין פטירת המנוח מספר חודשים לאחריה. העיזבון הגיש את תביעתו ביום 11.7.10, בחלוף 7 שנים ו – 20 יום מהתאונה.

2. אין חולק כי עילת התביעה נולדה ביום התאונה ומתיישנת, לפי סעיפים 5 ו – 6 לחוק ההתיישנות [תשי"ח – 1958] [להלן – "חוק ההתיישנות"] כעבור 7 שנים מהולדתה. ואכן לטענת הנתבעות התיישנה התביעה ביום 21.6.10 ועל כן דינה דחייה על הסף.

3. לטענת העיזבון נעצר מרוץ ההתיישנות יום לפני המועד הקובע להתיישנות זאת עקב שביתה שפרצה בבתי המשפט ואשר הסתיימה רק ביום 10.7.10. הואיל וימי השביתה אינם באים במניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות, ומכיוון שהתביעה הוגשה יום למחרת סיום השביתה, הרי שהתביעה לא התיישנה.

דיון

החקיקה

4. תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בית הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל [סדר דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים] התשמ"א-1981 [להלן – "תקנות השביתה"] הקובעת:

"תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת ראש ההוצאה לפועל".

תקנה 7[א] לתקנות השביתה קובעת:

"מסמך שחייבים או שמותר להגישו לבית משפט או ללשכה, רואים אותו כמסמך שהוגש כהלכה לבית המשפט או ללשכה אם נמסר בדואר רשום ממוען כדבעי אל אותו בית משפט או אל אותה לשכה, ורואים את מועד מסירתו לדואר כאמור כמועד הגשתו לבית המשפט או ללשכה".

5. סעיף 10[ג] לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 [להלן – "חוק הפרשנות"] קובע:

"במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון על פי חיקוק, זאת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

על רקע אלה אדון בטענות המפורטות של הצדדים

6. הנתבעות אינן חולקות על תחולת תקנות השביתה במקרה זה. אלא לטענתן אין העיזבון זכאי ליהנות מהן משום שלא שלח את כתב התביעה לבית המשפט בדואר רשום במהלך השביתה, כמתחייב מהוראת תקנה 7 [א] לעיל.

7. העיזבון חולק על כך. לטענתו חלה תקנה 5 לתקנות השביתה במקביל לאופציה למשלוח בדואר רשום כאמור בתקנה 7 [א]. על כן לשיטתו, אין הכרח במשלוח בדואר רשום כאמור ודי לו בהגשת התביעה מיד עם סיום השביתה.

8. המחלוקת אם כך מצומצמת: האם תנאי להחלת תקנה 5 לתקנות הוא פעולה לפי תקנה 7 [א] או שמא מדובר בשתי תקנות הקובעות שני מנגנונים נפרדים ובלתי תלויים זה בזה. כל אחד מהצדדים הצטייד בפסיקת בתי משפט מחוזיים ושלום, התומכת בעמדתו.

9. עיון בפסיקה מעלה חוסר אחידות בשאלת היחס בין התקנות 5 ו- 7 [א]. בבר"ע [מח – חיפה] 1555/04 מועצה מקומית כפר ורדים נ' חורי ובת"א [מח – חיפה] 481/99 קיפאח נ' מדינת ישראל פסקה השופטת וסרקרוג שהתובע אינו יכול להיבנות מקיומה של השביתה שכן עליו לפעול על פי תקנה 7 ולשלוח את תביעתו בדואר רשום.

10. מנגד, בבש"א 7911/05, ת.א. 114/04 [מח – חיפה] תומר נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פסק השופט עמית כי כשתקופת ההתיישנות מסתיימת במהלך תקופת שביתה, יש להאריך את המועד על פי תקנה 5. לדעתו יש להקיש מפסיקת בית המשפט העליון בבש"א 4193/90 עזבון המנוחה שושנה נ' המגן חברה לביטוח בע"מ. באותו עניין נקבע, בהקשר למועד הגשת ערעור, כי תקנה 7 [א] בנוסף לתקנה 5 לתקנות השביתה נועדה לאפשר לבעל דין להיחשב כמי שפעל בזמן והיא משנה - בתקופת שביתה - את הכלל האומר שפעולת בעל דין נחשבת רק משעה שהגיש את מסמכיו לבית המשפט.

וכך פסק השופט עמית: